Isaiah 52:13-53:12
31 הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם
וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹֽד:
41 כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים
כֵּן־מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ
וְתֹֽאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם:
51 כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ
מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹֽא־סֻפַּר
לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹֽא־שָֽׁמְעוּ הִתְבּוֹנָֽנוּ:
פרק נג
1 מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻֽעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְהֹוָה
עַל־מִי נִגְלָֽתָה:
2 וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ
צִיָּה לֹא־תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר
וְנִרְאֵהוּ וְלֹֽא־מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵֽהוּ:
3 נִבְזֶה וַֽחֲדַל אִישִׁים
אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי
וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה
וְלֹא חֲשַׁבְנֻֽהוּ:
4 אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא
וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַֽאֲנַחְנוּ
חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּֽה:
5 וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא
מֵֽעֲוֹֽנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו
וּבַֽחֲבֻֽרָתוֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ:
6 כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ
וַֽיהֹוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּֽנוּ:
7 נִגַּשׂ וְהוּא נַֽעֲנֶה
וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל
וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹֽזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה
וְלֹא יִפְתַּח פִּֽיו:
8 מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת־דּוֹרוֹ
מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים
מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָֽמוֹ:
9 וַיִּתֵּן אֶת־רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת־עָשִׁיר
בְּמֹתָיו עַל לֹֽא־חָמָס עָשָׂה
וְלֹא מִרְמָה בְּפִֽיו:
01 וַֽיהֹוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ
הֶֽחֱלִי אִם־תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ
יִרְאֶה זֶרַע יַֽאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ
יְהֹוָה בְּיָדוֹ יִצְלָֽח:
11 מֵֽעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ
יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָֽרַבִּים
וַֽעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּֽל:
21 לָכֵן אֲחַלֶּק־לוֹ בָֽרַבִּים
וְאֶת־עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל
תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת
נַפְשׁוֹ וְאֶת־פֹּֽשְׁעִים נִמְנָה
וְהוּא חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא
וְלַפֹּֽשְׁעִים יַפְגִּֽיעַ:
All we like sheep have gone astray (Isa 53:6), each has gone his own way. We have eaten from the tree of moral autonomy, the Etz HaDa'as Tov v'Rah, the tree of the knowledge of good and evil. There is a way that seems right to a man, but that way ends in death. However, in the Kitvei Hakodesh we are told that Moshiach carried up our sins in his body to the Tree, and when we look up and see our serpentine sin set on a pole, we look up and live (Num 21:8). We live by faith (Hab 2:4), and so the Tree becomes for us the Etz Chayim.

See Isaiah 53.